פסק-דין בתיק ב"ל 3542-12-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים בניידות מיום 26.9.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים על פי הסכם הניידות (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        משהסתמכה הוועדה לעררים על ממצאי הוועדה המחוזית לא ברור מדוע לא מצאה להעניק למערער לפחות את אחוזי הנכות שהעניקה לו הוועדה המחוזית. הגבלת הכיפוף בברך שמאל עומדת בתנאי הסעיף ממצא היישור קטן ב-10 מעלות בלבד מהנדרש (20 מעלות). בגין ממצאים אלה העניקה הוועדה המחוזית 40% נכות.

2.2        שגתה הוועדה עת קבעה כי טווח התנועות הנמדד 60 מעלות אינו מקנה נכות על פי הסעיף כשסעיף הליקוי אינו נוקב בטווחי תנועה כי אם במעלות בלבד. ולחילופין נוקב בטווח שעד 110 מעלות כשלמערער 60 מעלות ועל כן היה מקום להעניק נכות באופן חלקי כפי שעשתה הוועדה המחוזית.

2.3        המדובר בעניינו של המערער בסטיה קלה ומשכך היה על הוועדה להתאים נכות. כפי שנעשה במקרים אחרים כדוגמת בל 2131/02 שי ראש נ' המל"ל.

3.         טענות המשיב:

3.1        בהתאם להסכם הניידות, אין הועדה מוסמכת לבצע התאמות בפריטי הליקוי.

פסיקת ביה"ד אליה מפנה ב"כ המערער, מדברת על היקף שיקול הדעת המוקנה לועדה, כאשר היא בוחרת לבצע התאמה, ואז היא יכולה להיות סטייה קטנה, ולא משמעותית, בהתחשב למשמעות התפקודית.

שיקול דעת זה, אינו נתון לביקורת שיפוטית, כאשר הוא לא מופעל, אלא רק במקרה הפוך, בו מפעילה הועדה שיקול דעת להתאמה, וכנגד כך יש טענה.

3.2        בענייננו, הועדה המחוזית העניקה למערער את פריט ו'(א)(3) מותאם, ועל כך הוגש ערר ע"י המל"ל בטענה, כי אין הגבלה בטווח התנועה, כפי שהסעיף דורש.

הסעיף מציין, כי יש להפעילו במקרה של "הגבלה בכושר תנועת הברך מלווה כיפוף פחות מ-135 מעלות ויישור מ-160 מעלות".

מכל מקום, אין חולק כי אצל המערער לא נמצאה ההגבלה הנדרשת ביישור הברך ועל כן, קובעת הועדה, כי אין מקום ליישם בו את הפריט.

כאמור, משלועדה אין סמכות לבצע התאמות, לא נפל פגם משפטי בהחלטה זו.

3.3        יתרה מכך, פסק הדין האזורי אליו הפנה חברי, מדבר על סיטואציה שונה שבה הפער היה של 5 מעלות ולא 10, כמו בענייננו.

לכן, יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.